אמפנדס של סבתא פנינה

שלום וחג שמח, משוטטי אינטרנט יקרים!


מה כותבים בפוסט ראשון בבלוג? איך בכלל מתחילים את כל העניין הזה?
בדרך כלל בלוגים טובים ומצליחים מתנהלים כאילו היו שם תמיד, וקשה לדמיין זמן שבו הם היו קטנים ובלתי מוכרים ועשו את צעדיהם הראשונים בעולם.
לכן, אני משערת שזה לא כל כך משנה! צריך להתחיל מאיפשהו.

היום הוא יום ראשון. יום מרגיז, אם תשאלו אותי (ואת כל העייפים טרוטי העיניים שגררו את עצמם למשרד היום בבוקר). אבל מצד שני זהו יום ראשון של שבוע קצר, וחג סוכות השני עומד בפתח, אז כולם עדיין במצב רוח חגיגי יחסית, עדיין בתכנונים של חופש, וחג ועדיין לא מוכנים להשלים עם סוף החגים הקרב.
והכי חשוב, רובינו עדיין שרויים במוד של זלילה.

או שאולי זו רק אני.

אבל בואו נעמיד פנים שכולם.

מכיוון שאוכל זה אחד ההנאות הגדולות של החיים של כולנו, ואפשרויות הזלילה שלנו בחיים כה מרובות וחיינו כל כך קצרים, החלטתי להקדיש חלק מזמני לגילוי, חקירה, טעימה והתנסות בתחום המרתק הזה.
אני לא בשלנית דגולה ולא אופה מהוללת, אבל אני אוהבת ללמוד, לנסות ולאתגר את עצמי ביצירה של דברים נפלאים וגם כמובן לאכול. והרבה. אוכל טעים. נמנמנמנמ.

אז בואו נתחיל:

סבתא שלי מצד אמא, סבתא פנינה (או בשמה הלא-מעוברת: פרלה), היא ממוצא רוסי אך גדלה בארגנטינה, ואני גדלתי על מס' מאכלים ארגנטינאיים נפלאים שסבתא תמיד הייתה מכינה.
היום אני רוצה לחלוק אתכם מתכון שלה שלא מזמן התוודעתי אליו (למתכון כמובן, לא למאכל!) ומאז הוא הפך לאחד האהובים עליי- אמפנדס.

בגלל שאותי זה מאוד מעניין מאיפה הגיע האוכל שאני אוהבת, כל פעם שאפרסם פה מתכון, אוסיף טיפה רקע על המאכל אותו אני מפרסמת. ואז נוכל כולנו להחכים ביחד! (ולהיות חנונים יחדיו והווו)


מקורם של המאפים בצורת חצי הסהר, הממולאים בבשר וירקות לפי הטעם והאיזור, הוא בעצם בפורטוגל ובספרד, שם היה נהוג למלא אותם בדגים ובבשר חזיר. כאשר הגיעו מתיישבים ספרדים לאמריקה הלטינית במסגרת הקולוניזציה, הגיעו לשם גם האמפנדות, ומיד נהפכו לפופולריות במיוחד (מהסיבה המובנת, שהן muy delicioso). מה שטוב במאפה המגניב הזה, זה שהוא יכול להכיל ארוחה שלמה בתוכו ועדיין נוח להעביר אותו ממקום למקום משום שהמילוי עטוף לגמרי בבצק פריך. לכן הוא היה פופולרי בקרב פועלים אשר לקחו איתם ארוחת צהריים ארוזה :)
בכל מקום ואיזור השם והמילוי של האמפנדה קצת שונה. בארגנטינה, נהוג לאפות אותן עם קמח חיטה ולמלא אותן בעוף או בקר. תוספות מקובלות למילוי הן ביצים קשות, זיתים, צימוקים ובצל מטוגן, וניתן לתבל את המילוי בפפריקה או כמון.

ועכשיו, למתכון. אפרסם שתי אפשרויות למילוי, אחד בשרי ואחד חלבי, כפי שנתנה לי סבתא. אבל מה שנפלא בכל העסק הזה, זה שאפשר לתת לדמיון להשתולל ולהוסיף ולתבל איך שבא לכם ואיך שנראה לכם.

אמפנדס של סבתא פנינה

בצק:

2.5 כוסות קמח

150 גר' מרגרינה

1 ביצה

1 כף סוכר

1 כפית מלח

חלב כדיי לאחד את הבצק

שמים את כל החומרים בקערה ומפוררים את החמאה עד שנוצרת תערובת גרגירית.

מוסיפים חלב ומאחדים לבצק.

מילוי בשרי:

1/2 בשר בקר טחון

2 בצלים

זיתים קצוצים

צימוקים

2 כפיות רסק עגבניות/צ'ילי מתוק

מלח, פלפל, פפריקה מתוקה

מטגנים את הבצל עם הבשר עד שהבשר מוכן. מוסיפים רסק ותבלינים, מערבבים ומורידים מהאש.

מוסיפים זיתים וצימוקים עם אש מכובית.

מילוי חלבי:

50 גר' חמאה

3 כפות קמח

1.5 כוסות חלב

מלח, פלפל, אגוז מוסקט

מטגנים את הקמח בחמאה עד שנהיה זהוב. מוסיפים חלב תוך כדיי בחישה. מטבלים וממשיכים לבחוש, עד שהתערובת מסמיכה מאוד.

אפשרויות לתוספות:

-תירס

-גבינות

-בצל מטוגן

-פטריות

-פלפלים
-ביצה קשה

הרכבה:

חותכים את הבצק לעיגולים (גודל העיגול בהתאם לגודל הרצוי של האמפנדה), שמים כפית מהתערובת במרכז ומקפלים לחצי. צובטים את הקצה כדיי לסגור את המאפה. אופים על 160 מעלות עד שמזהיב קצת.

בהצלחה ובתיאבון!